בני הזוג, אנה ודוד(שמות בדויים), נישאו באהבה גדולה והקימו בית משותף בשנות ה-2000 . בתחילה, חייהם היו מלאים בשמחה ובחלומות משותפים. אולם, עם השנים, החלו סדקים להופיע בקשר ביניהם, וחילוקי דעות הפכו לתכופים יותר. לבסוף, הם החליטו לסיים את נישואיהם ולהתגרש.
אז, החל החלק הקשה ביותר – הפרידה הנדל"נית. ראשית, היה עליהם להחליט מה לעשות עם דירת המגורים, הנכס היקר ביותר שלהם. יתר על כן, דירת המגורים הייתה לא רק נכס כספי, אלא גם מקום עם זיכרונות רבים ורגשות עמוקים.
מכיוון ש, אנה רצתה להישאר בדירה עם הילדים, בעוד ש, דוד רצה למכור את הדירה ולחלוק את התמורה. לפיכך, הם פנו לעורכי דין, והחלו בהליכים משפטיים מורכבים. יתרה מכך, ההליכים נמשכו שנים רבות, במהלכן, הם נאלצו להתמודד עם מחלוקות, קונפליקטים וקשיים כלכליים.
בנוסף, ההחלטות לגבי דירת המגורים השפיעו גם על ילדיהם, ולכן, הם ניסו כמיטב יכולתם לשמור על יציבות עבורם. בסופו של דבר, הם הגיעו להסכם, אך התהליך היה ארוך, מתיש וקשה מאוד.
אכן, אחת השאלות הנפוצות ביותר שעולות בעקבות החלטה לפרק את הבית היא: "האם עזיבת הבית גורמת לאיבוד זכויות קנייניות ביחס לדירה?"
למרות שעזיבת הבית כשלעצמה אינה גורמת לאיבוד זכויות קנייניות בנכס, הרי שזכויות קנייניות נקבעות על פי רישום, הסכמים או דין, ולא על פי מקום המגורים בפועל. עם זאת, עזיבת הבית עלולה להשפיע על זכויות קנייניות בנסיבות מסוימות.
לדוגמה, במסגרת חלוקת רכוש בגירושין, אם כי בית המשפט עשוי להתחשב בעובדה שאחד מבני הזוג עזב את הבית, בנוסף לכך, במקרים מסוימים עזיבת הבית עשויה להעיד על ויתור על זכויות בנכס. יתרה מכך, עזיבת הבית יכולה להוביל לתביעה לדמי שימוש ראויים.
כמו כן, הסכמי ממון שנחתמו בין בני זוג עשויים לקבוע תנאים לגבי זכויות קנייניות במקרה של עזיבת הבית.
לעומת זאת, במקרה של ירושה, עזיבת הבית אינה משפיעה על זכויות היורשים בנכס.
בנוסף לכך, כאשר אחד מבני הזוג עוזב את הבית והשני ממשיך להתגורר בו, הצד שעזב עשוי להיות זכאי לדמי שימוש ראויים בגין חלקו בנכס.
עוד, במידה ובני זוג מחליטים לטובת הילדים שהאם והילדים יישארו לגור בנכס עד שהילד הצעיר יגיע לגיל 21, ורק לאחר מכן לפרק שותפות, הרי שהם יכולים לערוך הסכם פירוק שיתוף, אשר יקבע את התנאים הללו. בנוסף לכך, אם הסכם זה אושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין, אזי הוא הופך למחייב. אלא שגם ההסכם כזה שאושר על יד בית המשפט וגם קיבל תוקף פסד הדין, ניתן לשינוי. החוק קובע שאחרי 3 שנים אחד הצדדים יכול לשנות את דעתו ולדרוש את הוצאתו של הליך פירוק שיתוף.
חשוב לדעת ש, כל מקרה נבחן לגופו, ולכן, בית המשפט שוקל מגוון גורמים בעת קבלת החלטות בנוגע לזכויות קנייניות. לפיכך, מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בדיני משפחה או בדיני מקרקעין, כדי לקבל ייעוץ משפטי מותאם לנסיבות הספציפיות.
לסיכום, על אף שעזיבת הבית אינה גורמת באופן אוטומטי לאיבוד זכויות קנייניות, הרי שהיא עשויה להשפיע על זכויות אלו בנסיבות מסוימות.
הפרידה הנדל"נית היא החלק הקשה ביותר בגירושים, מפני ש, היא כרוכה בערך כספי גבוה, קשר רגשי עמוק, מורכבות משפטית, מחלוקות וקונפליקטים, השלכות על ילדים וקשיים כלכליים. לכן, חשוב להתייעץ עם עורכי דין מומחים ולנסות להגיע להסכמות, על מנת למזער את הנזקים ולסיים את ההליכים בהקדם האפשרי.
משרד עורכי הדין נורמטוב ושות' עומדים לרשותכם לבירור זכויותיכם.
